החלטה בתיק מ"ת 21890-03-11 - פסקדין

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשר לפשע, עיסקה אחרת בסם מסוכן על פי סעיפים 499 (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, ו- 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג - 1973.

לנאשם 2 מיוחסת גם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג - 1973.

על פי עובדות כתב האישום בימים 20.2.11 ו- 21.2.11 שוחחו המשיבים ביניהם טלפונית במספר הזדמנויות במסגרת קשירת הקשר לביצוע עיסקת סמים מסוג פשע, וזאת לצורך קידום הקשר; תוך שהם מחזקים ומבססים את קשירת הקשר ביניהם לביצוע עיסקת סמים על פיה משיב 2 יספק סמים מסוכנים למשיב 1.

בתאריך 27.2.11 לאחר מספר שיחות טלפון ברוח הנ"ל נפגשו השניים כשכל אחד מהם נוהג ברכב, ומשיב 1 מוביל את משיב 2 לבית ברח' הגדוד העברי 32 בחדרה. בשעה 20:55 כשהם נכנסו ברכבם לחצר הבית, בהתאם לקשירת הקשר לצורך ביצוע עיסקת הסמים, נעצרו על ידי שוטרים.

בחיפוש שנערך ברכב בו נהג המשיב 2 נמצאו מוסלקים בדפנות הרכב 240 יחידות של סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל כולל של 23,603.74 גרם נטו. סמים אלה היה אמור המשיב 2 לספק למשיב 1.

בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים.

עפ"י סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, ביהמ"ש לא יורה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו אלא אם התקיימו 3 תנאים:

א.      קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

ב.       התקיימה עילת מעצר עניינית או דיונית.

ג.       התקיימו שני התנאים המגבילים הקבועים בסעיפים 21 (ב) (1) ו- (2) לחוק, כלומר נבחנה חלופת מעצר וניתנה לנאשם הזדמנות להיות מיוצג.

קיום "ראיות לכאורה" הוא תנאי בלעדיו אין; התנאי המגביל בדבר חלופת מעצר הוא תנאי שבשיקול דעת; ואילו התנאי המגביל באשר לייצוג - הינו תנאי דיוני.

בענייננו, המשיבים הינם מיוצגים ע"י סניגור ועל כן התקיים התנאי הדיוני.

את המונח "ראיות לכאורה" בסעיף הנ"ל פרשה הפסיקה בבש"פ 8087/95 זאדה (פד"י מ (2) 133), כראיות שיש סיכוי סביר לכך שתהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר על פיהן לבדן או בהצטרפן לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

לא נבחנת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, אלא נבחן רק הכח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה, דהיינו המבחן לקיומו של סיכוי סביר להרשעה.

עוד נקבע באופן מפורש שקיים שוני בין ראיות  לכאורה הדרושות בשלב הזה של הדיון, דהיינו מעצר עד תום ההליכים ובין ראיות לכאורה לענין השלב של סיום פרשת התביעה. בשלב הנדון כאן, התכלית היא לבחון את כוחן הראייתי הפוטנציאלי של כלל הראיות, באמת מידה של סבירות, בעוד שבתום פרשת התביעה, התכלית היא לבחון אם יש בראיות העומדות לחובת הנאשם כמות שהן כדי להקים בסיס להרשעה.

ביהמ"ש מעריך את מהימנות ומשקל הראיות של התביעה, עפ"י המתחייב מהן "על פניהן" על רקע חומר הראיות כולו, ועפ"י אותו מבחן קובע ביהמ"ש בשלב זה עמדה גם בקשר לכשרותן. עם זאת, ביהמ"ש נותן דעתו גם לקיומם של גורמים המכרסמים במהמנות ובמשקל של הראיות המסבכות את הנאשם ומעריך את כוחם השלילי - על פניהם גם הם - כגון קיומן של ראיות סותרות את עדויות עדי התביעה.

ראה לענין זה קדמי, על סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת עמ' 207).

לאחרונה בבש"פ 10378/08 עלוש נ' מ"י, קבע כב' השופט דנציגר כי חומר החקירות אשר נבחן במסגרתו של הליך המעצר אינו נבחן על פי מבחנים ראייתיים נוקשים ומוחלטים, אלא בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון ושכל ישר, כאשר בחינתו משקפת עמדה ראשונית, לכאורית, בדבר מעורבותו של נאשם בעבירות המיוחסות לו אשר טרם עברה את המבחנים המחמירים שצפויים להנקט במשפט גופו. ביהמ"ש יורה על מעצרו של נאשם באם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגדו, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להביא להרשעתו.

ב"כ המשיבים טענו ממושכות ומפורטות שאין בתיק החקירה חומר חקירה העולה כדי ראיות לכאורה כאמור לעיל; כאשר לגישתו של ב"כ המשיב 1 עוצמת הראיות מצדיקה שחרורו בתנאים.  הוא מדגיש שאין ראיה שנערכה עסקת סחר בסמים או עיסקה אחרת בסמים. לענין זה הפנה להודעות הנאשם תחת אזהרה מהן עולה שכל שעשו השניים הוא משא ומתן לרכישת טבק, דהיינו המשיב 1 ביקש לרכוש טבק ממשיב 2; והואיל ושפת הבדואים  (משיב 2 הינו בדואי) קשה, שלא תמיד ניתן להבינה, ביקש להפגש עימו פנים מול פנים ולסגור עיסקה של טבק. משיב 1 הדריך את משיב 2 להגיע למקום בו הם נתפסו, כי זו הנקודה הכי קרובה למקום בו יכלו להפגש, מקום בו ממילא ביקש משיב 1 להגיע כדי לראות את השיפוצים בבית. כלומר לגישת ב"כ המשיב 1 הוא נתן תשובות הגיוניות לכל שאלה ותהייה; והכל מוביל למסקנה שאין מדובר באדם שביקש לרכוש סמים מסוכנים אלא טבק, כי בין היתר זהו עיסוקו.  יותר מכך טוען ב"כ המשיב 1, השוטרים לא המתינו לביצוע העיסקה, ויש בכך לפגוע בהגנת המשיב. כמו כן תהה מדוע לא נתפס כסף אצל המשיב 1 ומדוע בשיחות בין השניים מדובר על 20 ק"ג ואילו בפועל נתפסו 23 ק"ג.